דרוש לשבת תשובה שנת תרי"א לפ"ק  פתיחה במנחות ק"י אמרו לעולם זאת על ישראל אמר רב גידל אמר רב מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ור"י אמר אלו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה המקדש בימיהם אר"ל מ"ד זאת התורה לעולה ולמנחה וכו' כל העוסק בתורה א"צ לא עולה ולא מנחה כו' אר"י מ"ד זאת תורת החטאת זאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם עכלה"ג ולכאורה הדברים סתומים דהאיך יהי' נחשב כאלו הקריב קרבן והנראה זה עפמ"ש הרב בע"ק שער כ"א ע"פ עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה שנתקשו הקדמונים דהאיך שייך חידוש ידיעה גבי הקב"ה וכתב הוא דהנה שיש הפרש בין מלאכה למעלה כי במלאכה לא נדרש איכות הפועל אלא תוכן הפעולה וכאשר יפעל טוב איך שיהי' החושב חכם יחשב אבל במעלה לא נדרש הפעולה רק איכות הפועל אם הוא יודע מה הוא עושה ואם בוחר הוא במעשה ואם הוא בקנין קיים בלתי ישתנה ע"ש וביאור הדברים עד"מ אומן שבונה בית אם בנה יפה אין לנו צורך תכלית כוונתו מה שחשב בעת הבנותו רק אם בנין הוא יפה ותהי להפך אם הבנין הוא מחוי תפל אף אם חשב כל המחשבות טובות אין לנו חפץ בזה אבל במעלה עד"מ נדיבות יותר תלוי באיכות הפועל מהפעולה שהרי א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים לזה אמר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה כיון שבמעשה הזה לא הי' הכוונה להשחתת הנער ולמיתתו בעצם כמו שהיא אצל המלאכה רק להודיע בשחיטתו טוב כוונתו בעבודת בוראו והוא איכות הפועל הנה א"כ אחרי שחשב ועשה כל הכנות אלו ולא נשאר מעשות רק מה שיעשה בפועל והרי המעלה תדרש יותר הפועל מהפעולה א"כ גם עתה ידעתי כמו שהוא לפנינו ידעת כי ירא אלקים אתה ע"ש שהאריך וזה תורף דבריו בקצרה ומעתה גם בענין הקרבנות לכאורה נראה שהוא פועל רק אחרי שבעונינו חרב בית מקדשינו א"כ כל ההשתדלות בענין הקרבנות שהשתדלה תורתינו הקדושה לפועל ריק יחשב וכאשר האריך בזה הבע"ק פ' צו אמנם באמת אחרי כן לכל תכלית הקרבן למדני מפי רבינו הרמב"ן ז"ל פ' ויקרא שהוא למען יתעורר לעשות תשובה לצייר בנפשו שהוא הי' ראוי לשרף ובחרת התורה נפש תחת נפש וכאשר יבא בדברינו ברצות ד' אח"כ הנה לפ"ז א"כ ראוי לדרוש בזה יותר איכות הפועל מהפעולה ולפ"ז אחרי שאין לנו בהמ"ק להשלים הפעולה א"כ די בזה באיכות הפועל וכל שעוסק בהלכות עבודה בתורת חטאת ואשם הרי התעורר בזה ענין הקרבן וצייר בנפשו החטא שחטא ומה שהי' ראוי להיות נשרף להתעורר בתשובה לבל ישוב עוד לכסלה ולא נשאר רק עצם הפעולה בעצמותה וא"כ איפה אם א"א להשלים הפעולה די בזה כמשפט המעלה שתדרש איכות הפועל יותר מהפעולה וז"ש לעולם זאת על ישראל והיינו כמ"ש רש"י ומהרש"א דל"ש דהא אחרי הקרבן בטלי הקרבנות וע"ז אמר כיון שעוסק בה' עבודה א"כ השלים איכות הפועל כך העוסק בה' חטאת כאלו הקריב חטאת וכו' מו"ר הנה בזמן שהי' בהמ"ק קים הי' כה"ג מקריב ומכפר עלינו ביום הכיפורים האדיר והנורא והן עתה בעונינו כי כבה נרו של עולם ואין לנו כה"ג ולא מקדש ומפגיע אין בעדינו ואין לנו שיור רק התורה הזאת ע"כ נחוץ לנו ללמוד הלכות עבודת יוה"כ למען התעורר על כי אבדו מאתנו כלי חמדתינו ואין לנו כהן בעבודתו לכפר על חטאתינו ותהי תפלתינו ותשובתינו במקום קרבנותינו ויהי' לרצון אמרי פינו אמן: בגיטין כ"ד ת"ר הי' עושה עמו בטהרות וא"ל טהרות שעשיתי עמך נטמאו הי' עושה עמו בזבחים וא"ל זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן אבל א"ל טהרות שעשיתי עמך ביום פ' נטמאו זבחים שעשיתי עמך ביום פ' נתפגלו אינו נאמן מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן רבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל ולא מידי ולבתר הכי אשכחי' וא"ל ההוא דא"ל לחברי' טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אתו לקמי' דר"א א"ל שורת הדין אינו נאמן אמר לפניו ר"א רבי אתה אומר כן הכי אר"י משום ר"י מה אעשה שהתורה האמינתו היכן האמינתו אר"י ב"ב כ"ג ביוה"כ יוכיח דכי אמר פגול מהימן ומנא ידעינן הא כתיב וכל אדם לא יהי' באוהל מועד אלא לאו משום דמהימן ודלמא דשמעני' דפגל אי לאו דמהימן אע"ג דשמעיני' נמי לא מהימן דלמא לבתר הכי קאמר ודלמא דחזינא בפשפש קשיא ופירש"י דפשפש הו' לפתח קטן שהי' בבית החליפות פתוח להיכל וכו' וגם לול קטן הי' פתוח לבית הפרכת וההוא דמקשי הכא דלמא חזינא בפשפש אהזאות על הפרוכת בהיכל קאי וגבי עבודת לפני ולפנים נמי איכא לאקשויי דלמא דחזינא דרך לול עכ"ל ובאמת שהוא תימא גדולה על הש"ס דלמה נקט דוקא הראי' מהיכל וע"ז דחה מפשפוש והרי לפני ולפנים הי' אזה מקודם והנראה בזה דהנה הראב"ן כתב דראית הש"ס מכה"ג ביוה"כ ע"כ אם אמר שפיגל בשעיר דבפר ליכא ראי' דהרי הפר הי' של כה"ג ושייך לומר מיגו דנאמן להפסיד פר שלו כדאמרו מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת ובספר טיב גיטין הביא בשם הרבני מ' יעקב מקאמארנא. שהקשה כיון דקיי"ל דאין מפגלין בחצי ממיר ואמרו בזבחים מ"ב דבכפרה שהי' לפנים צריך שיפגל בכל המתיר וכיון דמערבין לקרנות הרי ע"כ פיגל גם בפר והרי לגבי פר נאמן אבל ז"א כמ"ש הט"ג שם דנהי דבעינין שיפגל בכל המתיר היינו בכל עבודות של השעיר. אבל הפר באמת לא פיגל ע"ש ואני אומר דאכתי קשה כיון דעכ"פ עירב דם הפר עם דם השעיר ולפ"ד שפיגל השעיר הרי נפסל דם הפר א"כ לגבי הפר נאמן להפסיד לעצמו ולכאורה רציתי לומר דהרי ר"י למד דמין במינו לא בטיל מדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר וידוע דדמו של פר מרובה משל שעיר וקרי לי' דם השעיר ורבנן ס"ל דמב"מ בטיל רק דעולין לא בטילי ולפ"ז כיון דהוא אמר שפיגל ולגבי דידי' שווי' חד"א ואינו עולה נהי דאנן לא מאמינין לי' אבל לגבי עצמו שוב לא יפסל דם הפר דבאמת דם הפר מרובה. וא"כ כל שלא נפסל לגבי הפר שוב לא נאמן לגבי הפר שוב לא נאמן לגבי השעיר וא"ל דממ"נ אם מאמינין לו שוב נפסל ואי לא מאמינין לו הא לגבי דנפשי' שווי' חד"א ושוב לא בטיל דז"א דאדרבא כיון דלגבי דנפשי' מאמינין ויכול לעשות חר"א אף שאינו אסור ממילא לפ"ד ביטל דם הפר לדם השעיר וכעין דאמרו יבמות מ"ז נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך וע"ש בתוס' אמנם אחרי העיון עדיין קשה עפ"י מ"ש זה שנים רבות בטעם דהיתר בהיתר לא בטיל דכבר נודע מ"ש המרדכי גבי יבמה שרקקה דם דדבר שבא לעולם ע"י תערובות ל"ש בי' ביטול. והאחרונים הקשו הא המרדכי כתב להיפך גבי יין שזרקו לגיגית בשבת. וכתבו לחלק בין אם ההיתר ניכר מקודם דאז בטל האיסור בגווה ובין לא ניכר ההיתר מקודם. ועיין כו"פ סי' ק"ב וצל"ח פסחים ל"ג ולפ"ז זה הטעם דהיתר בהיתר לא בטל עד"מ חמץ קודם פסח דקודם פסח ל"ש לומר ההיתר ניכר דהרי גם החמץ עדיין היתר הוא ואימתי נופל עליו שם איסור לכשיגיע פסח ואז שוב בא לעולם בתערובות והארכתי בזה ולפ"ז כיון דאין מפגלין בחצי מתיר ושיטת התוס' בזבחים שם דאף לפסול ג"כ לא נפסול מה"ת רק מדרבנן ולפ"ז עד שלא עירב לקרנות אף אם פיגל השעיר לא נפסל כלל ואימת נפסל כשבא לערב בקרנות ואז שוב בא לעולם בתערובות ול"ש ביטול כלל והדרה קושי' לדוכתא. דעכ"פ הפר נפסל אמנם בגוף קושית הגאון מהר"י הנ"ל לא ידעתי דמה בכך שנאמן לגבי פר עיקר ראית הש"ס הוא מהשעיר כמ"ש הראב"ן ואטו משום שנאמן להפסיד הפר שלו יהי' נאמן להפסיד שעיר של ציבור וכבר כתב הריטב"א בחדושיו לגיטין דאם אמר אני וחבירי לוינו מכה משמעון נאמן לגבי עצמו ואינו נאמן לגבי חבירו וע"כ לא אמרו מתוך שנאמן להפסיד שכרו רק באותו דבר שהשכר הוא על אותו ס"ת שדנין עלי' אבל לא על דבר אחר ועיין חדושי רמב"ן ריש גיטין שכתב דאין ראי' מנדה שנאמנת אף באתחזק איסורא מתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת אף גבי בעלה וגם משם אין ראי' דאיסור נדה שלה כולל גם אותו אבל הכא דהם עניינים אחרים ל"ש זה ודו"ק: אמנם אחרי העיון עדיין קשה כיון דלגבי הפר נאמן והרי אמרו ביומא ס' דאם שחט השעיר קודם דם הפר צריך לחזור ולשחוט השעיר א"כ שוב קשה מהיכן מוכח מכ"ג הא כיון דלגבי הפר נאמן ונפסל דם הפר ואף אם לא תאמין לי' לגבי השעיר מוכרח יהי' לשחוט השעיר שנית דאל"כ יהי' דם השעיר מוקדם. לדם הפר וזה פסול אמנם נראה דראית הש"ס כך הוא דהרי אמרו ביומא שם תרגמא אמתנות שבהיכל והיינו דבהיכל אין סדרן מעכב ועיין רמב"ם פ"ה מעבודת יוה"כ ה"א ובלח"מ שם ולפ"ז ראית הש"ס מהיכל דשם אף אם נאמין לו לגבי הפר מ"מ לגבי השעיר לא יהי' נאמן ומעתה שפיר פריך הש"ס דילמא דחזינא בפשפש ולא מצ"ל דחזינא בלול דז"א דמלפני ולפנים אין ראי' כלל כמ"ש ודו"ק היטב: והנה הפ"י כתב דהא דמייתי ראי' מכ"ג ביוה"כ ולא אמרינן דילמא באמת אינו נאמן ביוה"כ ובתורה לא כתוב כלל שיהי' נאמן וכתב דקושית הש"ס הוא דמה יעשה הכה"ג אם באמת פיגל דהרי לגבי נפשי' שחד"א וכל העבודות אינן כשירות אלא בו והציבור לא יאמינו לו. ולמה אמרה תורה וכל אדם לא יהי' באוהל מועד הא יבא תקלה עי"ז וע"כ דהתורה האמינתו ע"ש ודבריו תמוהין דהרי בהך דטמאה אני לך דלמשנה אחרונה אינה נאמנת הקשה הר"ן דאיסור שבה להיכן הלך וכי בשביל חששא דשמא ענ"ב יפקע האיסור וכתב דבאמת מן הדין אין ראוי להאמינה כיון שמשועבדת לבעל ל"ש שאחד"א ולכך בחששה כל דהו אוקמוה אדינא ומזה למדנו דכל שחב לאחרים ל"ש שווי' חד"א ומותר גם לעצמו וכן מצאתי בפרי מגדים יו"ד סי' א' שכ"כ וכ"כ התוס' רי"ד קידושין י"ב גבי דבתהי דר"ח דהוי לה צער לידה ואמרה לי אם קיבל בך אבוך קידושין כי זוטרת ואמר לה לאו כל כמינך דאימך דאסרת לך עילואי כתב התוס' רי"ד אף דבאומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך נאסרת בקרוביו שאני הכא דכל שמשועבדת לבעלה ל"ש שווי' חד"א ע"ש. א"כ מה התם דאינו רק שיעבוד אפ"ה כל שחב לאחרים ל"ש שווי' חד"א כ"ש כאן דגוף הקרבן של ציבור הוא ל"ש שאחד"א. והנראה בזה דהנה המהרי"ט בראשונות סי' צ"ב הקשה על תוס' רי"ד הנ"ל דמה סברא הוא זו ס"ס אין מאכילין לאדם דבר האסור לו והרי אם אמרה קונם הנאת תשמישך עלי נאסרה בתשמיש אף שמשועבדת לו וכן בטמאה אני וחזרה אמרה טהורה אני אם לא נתנה אמתלה נאסרת ועיין שעה"מ פ"ט מאישות ונלע"ד דבר חדש דהרי התוס' כתובות ט' כתבו דס"ד דמקשה דאף אם ראה בעצמו שאשתו זינתה אינה נאסרת עליו דאין דבר שבערוה פחות מב' ועיין שטמ"ק שם שהביא מחלוקת הקדמונים ודעת רא"ש וריב"ש הוא כהתוס' וצ"ל מה דאנן לא קיי"ל כן הוא משום דהבעל יכול להפקיע שיעבודו ע"י גירושין ולכך מבואר באהע"ז סי' קע"ח דלאחר חרגמ"ה אף בראה אשתו שזינתה אינו נאמן וכופין אותו לשמשה